פסק-דין בתיק ת"ק 004907/03

1.         מבוא:

בפניי תביעה לתשלום עבור שימוש בחניה שלא כדין.

התובעת מתגוררת בבנין אשר נפגע מן הסקאדים ב- 1991 ונבנה מחדש.

במסגרת בניית הבנין החדש נבנו אף חניות. 

הבנין נבנה בסיוע עירית רמת-גן.

משלא הגיעו הדיירים להסכמה עם עירית רמת- גן באמצעות בא כוחה- עו"ד גלוסקה על הקצאת חניות, פנתה זו האחרונה בהליך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בסוגיה.

מטעם בית המשפט המחוזי מונה מפשר אשר הצליח להביא להסכם. ביום 1.12.99 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם שהושג. בחלוף שנתיים ומשלא הצליחה עירית רמת-גן ליישם ההסכם, פנתה לבית המשפט  שוב, בדרך של "בקשה למתן הוראות לביצוע פסק הדין".

הנתבע בתביעה זו הינו צד להחלטה בבקשה למתן הוראות ולא היה צד להסכם הפשרה ולפסק הדין שאישרו.

בהחלטתה מיום 17.12.01 קבעה כב' השופטת גרסטל כי אף על פי שהנתבע שבפניי לא היה צד לפסק הדין הרי שאינו יכול להתנגד לביצוע בפועל של פסק הדין שניתן                      ב- 1.12.99.

עוד קבעה כי הקצאה תבוצע על פי הצעתה של העיריה, על פי אמות המידה שנקבעו בהסכם הפשרה.

ביום 1.5.02 הודיע עו"ד גלוסקה לתובעת כי החניה שהוקצתה לה הינה בבנין 37 ומספרה הוא 43(ל) וזאת אף בתיאום עם ועד הבנין.

ביום 19.5.02 פנה עו"ד גלוסקה אל הנתבע וביקשו לפנות את חניה 43  שבה עשה שימוש, שכן חניה זו הוקצתה לתובעת.

בנימה דומה נשלחו מכתבים לנתבע גם ביום 24.02.03 וביום 17.03.03.

2.         טענותיו של הנתבע:

טענתו העיקרית של הנתבע היא כי מעולם לא נרשמה החניה בלשכת רישום המקרקעין אלא, בוצעה הקצאה בלבד. על כן לטענתו, כל עוד לא הוצמדה החניה לדירה בבית המשותף, ניתן להמשיך ולחנות שם וזאת, אף על פי תקדימיה של המפקחת על המקרקעין. לטענתו מדובר בתביעה כנגד הסגת גבול ובענינים הנובעים מזכויותיהם וחובותיהם של בעלי דירות אשר הינם בסמכות בלעדית של המפקחת על המקרקעין.

טענתו השניה של הנתבע כי מדובר בחוסר תום לב של הנתבעת שכן רכבו של קרוב משפחתה של התובעת חונה אף הוא בחניה שאינה שייכת לו. לכך הוא אף מצרף תמונות.

3.         דיון:

פרק 11 לחוק המקרקעין, בסעיף 77ב,  מחיל על בנין שטרם נרשם את מרבית ההוראות החלות על בתים משותפים.  על מנת להוציא חלקים מן הרכוש המשותף וליחדם לשותף מסוים יש לפעול על פי דין.

מתן הסמכות לעו"ד גלוסקה לבצע הקצאות של מקומות החניה בבנין וזאת על פי מה שקבע בית המשפט המחוזי, משמעה שההקצאה היא על פי דין.